עקרונות הסכם הקבע

הקדמה

ההנחה המקובלת כי הסכסוך הישראלי פלסטיני הינו סכסוך טריטוריאלי במהותו מוטעית מיסודה. כבר הוכח מעבר לכל ספק שבמקרים בהם ויתרנו על שטחים, כמו במקרה לבנון ועזה, לא זכינו לא לשלום ולא לביטחון, אלא קיבלנו בתמורה טרור וקאסמים. אם בתחילת המאה ה- 20 הסכסוך היה קודם כל לאומי, עם חלוף הזמן הפך הסכסוך לדתי בעיקרו. כתוצאה מכך הפך בשנים האחרונות הסכסוך ישראלי פלסטיני לחלק מהעימות הכולל בין העולם החופשי לאסלאם הקיצוני. לזה יש להוסיף את אפקט החיכוך המאפיין כל מקום בעולם שבו קיימת תופעת מיעוטים בדומה לקוסובו ולכל אזור הבלקאן, לאזור הקווקז ברוסיה או אפילו לצפון אירלנד. לכן, הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים מורכב במיוחד והגישה הפשטנית תוביל למבוי סתום במקרה הטוב.

היעדים

יעדיה של מדינת ישראל, לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, כפי שאנו רואים אותם, הנם:

1. גבולות הקבע של מדינת ישראל יתבססו על פרמטרים היסטוריים, ביטחוניים, דמוגרפים וגיאוגרפיים.

2. כל הסדר מדיני עתידי חייב להבטיח את אופייה היהודי, הציוני והדמוקרטי של מדינת ישראל.

3. כל הסדר מדיני עתידי יכלול הכרה של הקהילה הבינלאומית, המדינות השכנות והפלסטינים, בגבולות הקבע.

4. כל הסדר מדיני עתידי, יכלול סעיף אשר יבטיח את סופיות הסכסוך, קרי העדר תביעות הדדיות כלשהן בעתיד.

עקרונות מנחים

1. כניסה למשא ומתן על הסדר הקבע מחייבת בראש ובראשונה השגת ביטחון עבור מדינת ישראל ושיפור משמעותי במצבם הכלכלי של הפלסטינים. כל ניסיון לכפות הסדר מדיני לפני הפסקה ניכרת של הטרור, ובייחוד של ירי הקאסמים, ובמציאות בה יש יותר מ- 80% מובטלים בצד הפלסטיני - נועד לכישלון מראש.

2. פתרון הסכסוך חייב להתבסס על הסכמה לחילופי שטחים ואוכלוסיות, ויצירת מציאות של שתי מדינות לאום הומוגניות, כך שלא ייווצר מצב בו תהיה מדינה וחצי לפלסטינים וחצי מדינה ליהודים. עקרון זה הנו הכרחי, במיוחד לאור מסמך החזון של ועדת המעקב של ערביי ישראל. אסור להשלים עם מציאות בה תקום מדינה פלסטינית ללא יהודי אחד ומנגד תהפוך מדינת ישראל למדינה דו-לאומית עם יותר מ- 20% בני מיעוטים.

3. גבולות הקבע של מדינת ישראל יבטיחו את המשך הרוב היהודי והמשטר הדמוקרטי, ויקנו ביטחון לאורך זמן לכל אזרחיה.

4. הסכם הקבע שייחתם בין הצדדים יהווה הסכמה משותפת ובינלאומית ויחליף את החלטות מועצת הביטחון 242 ו- 338.

5. הקהילה הבינלאומית מחויבת להיות צד להסכם, תוך כדי מתן ערבות ומעורבות פעילה בסוגיות ביטחוניות, מדיניות וכלכליות. במידה והפלסטינים יתקשו לייצר מנגנון ביטחוני אפקטיבי להפסקת פעולות הטרור, הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו) תמלא את הואקום שייווצר. ארצות הברית והאיחוד האירופי ישקיעו באופן ישיר בכלכלה הפלסטינית על מנת להבטיח רמת חיים נאותה ומקומות תעסוקה לפלסטינים.

6. ירושלים בירת ישראל. האגן הקדוש, שגבולותיו, ממזרח – הר הזיתים והר הצופים; מצפון – שייח ג'ארח; מדרום - סילוואן והר ציון, יישאר בריבונות ישראלית מלאה, תוך מימוש הסדרים שיאפשרו חופש פולחן לכל הדתות. בהסדר הקבע, עיקרון חילופי שטחים ואוכלוסיות יחול גם על מחנות הפליטים וכפרים הסמוכים לירושלים.

7. מדינת ישראל לא תאפשר מעבר בין עזה ליו"ש דרך שטחה הריבוני. מצב זה תואם את המציאות שהיתה קיימת לפני ה- 4 ביוני 1967 ואף את המציאות טרם הקמת מדינת ישראל.

8. פליטים – מדינת ישראל לא תאפשר זכות שיבה. לא במישור העקרוני ולא במקרים הומניטאריים. סוגיה זו הינה מוחלטת ואינה נתונה למו"מ.